אנדרטת העשרה (לנופלי המסוק)

תהליך העבודה על האנדרטה בחוף דיקלה
נציגי משפחות הנספים גילו את גוש השחם בואדי א-שייח כשהוא תלוי על בלימה בצלעות הוואדי. מבצע מיוחד ורב הרפתקאות נערך כדי להורידו אל החולות, ולהובילו למקומו המיועד. הובאה הגוררת הגדולה ביותר בארץ ונפרצו דרכים עוקפות, על מנת לשנע את הסלע למרחק של מאות קילומטרים.
בקיץ 1972, פנו מ"סולל בונה" לכפרי ובקשו את עזרתו בהורדת אבן שחם גדולה, שהועמסה בסיני על משאית ויש להורידה מבלי שתינזק. כפרי בדק את האבן וראה שיש בה סדק, ואמר שחלק מן האבן עלול להתנתק ממנה. הוא יעץ לסלול דרך ישרה אל ראש התל, עליו תוצב האבן. כפרי בא, עזר לפרוק את האבן, ואכן כשהורדה ארצה נשבר חלק גדול לארכה.
כפרי נערך לחקיקה על האבן.
"…הכנתי כלים, ריתכתי ידיות לאזמלים, השחזתים, ארגנתי עצים לפיגומים, שכרתי קומפרסור, שכרתי משאית, תיקנתי את הטרקטור שלי, כדי שייצא לעבוד במדבר בלי תקלות. חשבתי על כל פרט, על כל תקלה שעלולה לקרות, שיהיה לי תחליף בתנאי מדבר ולא אבזבז זמן על נסיעות הלוך ושוב, להשיג, לחפש ולתקן. ירדתי לדיקלה עם משאית עמוסה לעייפה.
עבדתי כאשר לא עבדתי מעודי, מחושך עד חושך, בלי מליצה. בתנאי מדבר, ללא אוכל ושתיה מסודרים, כחייל בשדה, במשך חמש שבתות. לא נסעתי הביתה למשפחתי, כי הבטחתי להורים השכולים לעשות את המיטב שביכולתי.
גרתי בדיקלה. הייתי משכים עם זריחה, ומגיע לתל , תוך כשעה, בנסיעה בטרקטור. עבדתי כמו משוגע מחושך עד חושך, כי כל העת היה עליי לחץ לגמור את העבודה עד לתאריך יום הנפילה של המסוק. נעזרתי שם בילד בדואי, שהיה מגיש לי כלים כשעבדתי על הסולם הגבוה. כשגמרתי לחקוק את האותיות ביקשתי מבנות דיקלה, לצבוע אותן, כשהן עומדות על סולמות.
חדרתי עד כמה שמותר היה לי לחדור לאבן, מבלי לשנות את המרחקים המוסכמים לכיתוב.
חלק מהאותיות של השמות תיקנתי פעמים רבות, בגלל איכות הסלע. הן נחצבו מחדש, שוב ושוב, עד שהגעתי לשחם המלא, האמיתי, האדום, על מנת להבטיח את הישרדות האותיות.
(ראיון עם הפסל כפרי ע"י אשתו, רחל)