האמן ויצירת פסל זיכרון לשואה
משפחת וולפסדורף חיה ברחוב צ'רניאקובסקה, הרחוב הארוך ביותר בוורשה. רוב תושביו – היו פולנים נוצרים, ביניהם גושים צפופים של דיירים יהודים. בכל ריכוז יהודי כזה היו בתי כנסת, ""חדרים"", בתי ספר וגני ילדים יהודים. קהילות שלמות שנספו. בארץ הקימו יוצאי הרחוב את ארגון יוצאי צ'רנייקובסקה.
כמעט כל בני משפחתו הקרובה של כפרי, כ-170 נפש, נספו בשואה.
כפרי העלה בפני הארגון את הרעיון להנציח את יהודי הרחוב שנספו. הוא הכין דגם מוקטן משיש לאנדרטה, והמתין זמן רב לאיסוף הכספים הדרושים לביצוע הפסל.
כפרי עבד כשנה על הבזלת עבודת פרך, מתחת לסככת פח לוהטת בקיץ וסחופת רוחות וגשמים בחורף. אבק הבזלת שוקע בעורו ורסיסים פוצעים את עיניו. הידיים בלילה גמורות מכאבים, מעבודתן בפטיש ובאיזמלים. עדיין, מידי ערב הוא אומר:""אני מחכה כבר למחרת להמשיך ולגמור את העבודה הזו"", בה הוא משקיע את כל כוחו ונשמתו.
ועדת ארכיטקטים המליצה להציב את האנדרטה ביד ושם.
בטקס הסרת הלוט אמר יו""ר יד ושם, מר ביאלר ""אנחנו עושים אנדרטאות רק לעיירות, לערים, לקהילות שלמות. לא לקבוצות אנשים מרחוב או מקום מסוים. דעו לכם, שרק בזכות הילד שיצא מהרחוב הזה והגה רעיון כל כך מוצלח וטוב, הסכמנו להעמיד יד זיכרון ליוצאי רחוב צ'רניאקובסקה…""
האנדרטה הוסטה ממיקומה בחזית מבנה יד ושם לעת הקמת המוזיאון החדש ונמצאת זמנית באזור האמבולנס עד להצבתה במיקום שיבחר.